איך לאהוב את הגוף שלנו גם אם אנחנו לא אוהבות אותו

"יש לך גוף ממש ספורטיבי" היא אמרה לי. ונחנקתי. עלה בי רצון לשים בגדים גדולים, רחבים, שיסתירו את הגוף שלי. הרגשתי פתאום חשופה עם המכנס ריצה שלי והגופיה. אילו היא הייתה אומרת לי את זה לפני כמה שנים הייתי חושבת לעצמי- נכון- אני שרירית מדיי, אין לי גוף נשי, אני רחבה מדיי, כתפיים.

אבל הדבר העיקרי שעלה לי- איזה שינוי עשיתי עם הקבלה של הגוף שלי. "לא יודעת אם הוא ירצה אותך, אין לך ציצי" אמרה לי פעם "חברה" על בחור שחשבה לשדך לי. "מה זה הידיים האלו" המ"פ בצבא היה אומר לי. ועוד מלאאאאא תגובות על הגוף שלי. וכיום- התשובה המדוייקת ביותר שאני יכולה לענות לה זה תודה. תודה. אני דואגת לגוף שלי. אני מכבדת אותו. אני אוכלת בריא, אני מזיזה אותו, אני בקבלה איתו. הגוף דינמי. משתנה, כמו הרגשות שלו, כל יום להודות לו על שיכול להכיל אותנו, את הנפש שלנו. ומה לעשות אם אנחנו לא בקבלה עם הגוף? לעבור איבר איבר ולומר לו תודה על מה שהוא עושה עבורנו- החזה הקטן שלי- תודה שמאפשר לי לרוץ ולא מכביד לי על הגב הכתפיים הרחבות- תודה שיש לכם נוכחות הידיים החזקות – תודה שאתם יכולה להרים משקלים כבדים.