"אצלך זה או הכל או כלום"

"אצלך זה או הכל או כלום" אמר לי הספר כשפתאום אמרתי לו שאני רוצה לצבוע לבלונד, אני, שתמיד דגלתי בטבעי.

ואכן, יש לי נטייה להכל או כלום.

דוחפת את עצמי עוד לקצוות של עצמי.

לעבור לגור במדינה זרה שבה אני לא מכירה אף אחד וגם לא דוברת את השפה? למה לא?

דייט שלישי לנסוע לכמה ימים לסיני? ברור שאני בפנים.

ללכת לבד לטרק 10 ימים עם כל הציוד עלי? בוודאי.

פסטיבל טראנס במדבר לבד? ברור.

עוד ועוד ועוד..

"ומה קורה שם באמצע? בשטוח, בשגרה, כשהכל מונוטוני?" שאלה אותי המדריכה כשאני כבר עצבנית עליה ונמאס לי ללכת יומיים במישור על חול בסיני. "די, לא כיף לי, איפה הגמלים? נמאס לי ללכת." אומרת לה.

מחפשת את ה HIGH, מגיעה ל LOW.

בודקת עוד את הגבולות של עצמי.

ולא עוצרת.

בחיפוש תמידי.

שואלת.