בהכשרה מתקדמת למנחות מעגלי נשים נשאלתי: באיזה הצלחה אני מתגאה.
יש לי הרבה הצלחות שאני יכולה להסתכל מהצד להגיד בונה! סחטיין עלי!
אני זוכרת כשהייתי עוברת ליד הסטודיו שלי בשעה 22:00 כשהתקיים שם אימון אחרון, מסתכלת מבחוץ ואומרת לעצמי: "את קולטת? את בנית את הסטודיו הזה. הכל את."
אך יותר מההצלחה של הסטודיו, דווקא ההצלחה הגדולה יותר זה היכולת שלי לקום וללכת. שלמרות שהיה לי עסק מוצלח, חיים מאוד נוחים, הייתי מתה מבפנים.
היכולת לסמוך על עצמי, לצאת מהמקום הנוח והבטוח אל הלא נודע- זאת הצלחה.
להקשיב לקול הפנימי שלי, שאין לי מושג מה הצעד הבא אבל משהו עכשיו לא נכון לי. ואני בוחרת לקום וללכת.
ויודעת שאסתדר.
Comments