"ידעתי שאת אמיצה, אבל לא ידעתי עד כדי כך" היא אמרה לי.

"ידעתי שאת אמיצה, אבל לא ידעתי עד כדי כך" היא אמרה לי.

זאת הייתה הפעם השלישית השבוע שמשהי זרקה לי משהו בנוגע לאומץ שקיים בי.

כשאני חושבת על עצמי, בחיים לא הייתי מגדירה את עצמי כמישהי אמיצה.

כשאני חושבת על אמיצה- עולה לי אחותי- ולא אני.

והיא, מסתכלת עלי מהצד ואומרת את אותו הדבר.

ואני מקבעת את עצמי להגדרות שלא רלוונטיות למי שאני באמת.

הגדרות וגדרות ששמו עלי.

ויש משפט שמלווה אותי שנים- אולי ראיתם אותו בסטטוס ווטסאפ שלי-

"She was powerful, not because she wasn't scared- but because she went on so strongly despite the fear." Atticus.

אז מה אני כן- אני לא נותנת לפחד להוביל ולשתק אותי.

שואלת את עצמי " אם אמות מחר- על מה אתחרט שלא עשיתי?"

ומאפשרת לתשובה הזאת להוביל אותי,

יוצאת מאיזורי נוחות שלי ומכירה עוד חלקים שבי, מורידה את המחסומים ששמתי על עצמי.

*ובתמונה- רגע של אומץ- עוברת לפרו ומוצאת את עצמי מעבירה שם סדנאות וריטריטים, לבד במדינה זרה.