(בהמשך לפוסט הקודם שלי- על מה שלמדתי בשוויץ.)
לזה שכחתי להכין את עצמי.
כשאני חוזרת מחו"ל לרוב אני בנפילה.היה לי שבוע סופר עמוס- שני מעגלי נשים חדשים נפתחו, סיימתי להעביר קורס מגדר ומיניות במכינה קדם צבאית (שזה היה ואו- אגיע לזה במייל אחר), העברתי ריטריט יומי לעובדות בעמותת עלם, העברתי ריטריט בשישי- בקיצור, שבוע עמוס.
והרגש שליווה אותי מאז שחזרתי זה תחושה של לבד\לחוד\בדידות.אני רוב היום לבד ואני מרגישה שהספיק לי הלבד- אני מאוד מעריכה וזקוקה ללבד שלי אבל זה הרגיש לי כאילו התחושה הזאת התעצמה, יחד עם תחושה שאני לא מספיק.פעם ראשונה שהעברתי מעגל נשים ולא כולן המשיכו איתנו- זה ערער לי את הבטחון והערך העצמי והלך איתי מספר ימים.שאולי אני לא באמת יודעת מה אני עושה, אולי אני צריכה עוד קורס ועוד הכשרה ועוד ועוד ועוד..ואני נזכרת שבשנה האחרונה פתחתי 10 (!!!) קבוצות של מעגלי נשים תהליכים.
והכל בסדר.ויש כאלו שזה בדיוק מה שהן מחפשות, וכאלו שלא. וזה גם בסדר ואפילו חשוב- ככה זה מדייק גם את הקבוצה.
אז אני עושה לי טוב בימים האחרונים- הלכתי הבוקר לים, בשיעור יוגה שהשתתפתי בו ביקשתי מהמורה להניח יד על הלב שלי ופשוט להיות איתי (ובכיתי), עשיתי לי רשימה של דברים שעשיתי בשנה האחרונה להזיכר לעצמי כמה כוחות יש לי, הכרחתי את עצמי להתאמן (שחרור הורמונים משמחים) קפצתי לחברה, ולזכור שלא תמיד אני יכולה להיות ב HIGH...
Comments