לפני שבועיים היתה פדיחה רצינית. קבעו שתי סדנאות בו זמנית במקום בו הייתי צריכה להעביר ריטריט. אחרי שודאתי עם המקום שלוש פעמים והוא "כן כן, זוכר" והנה מגיע ליבנה מוכן לסדנא שלו.
ככה 45 דקות לפני שהריטריט התחיל מהר לעשות חושבין מה עושים ולשנות את הלו"ז ובכלל, איך אומרים לאנשים ששילמו- תקשיבו- יש שינוי במה שפורסם ויהיה מעט שונה. ומשהו בתוכי הרגיש לנכון להרפות, לשחרר ואמר יאללה, בו תשתלב בריטריט שלי. תעביר קטע מוזיקלי,
היו כאלו שעפו באוויר ואלו שוואלה, התבאסו.
והרגשתי איך שאני מתכווצת וקשה עם עצמי והבטחון ירד וזה ערער אותי.
באתי הספ"ש עם מלא ספקות- מה עם המזג אוויר, מה אם לא יתחברו, מה אם, מה אם...
וואלה.
אני חושבת שזה היה אחד ה- אם לא ה- ריטריטים שהעברתי.
למדתי לבקש עזרה.
שאני רגילה לעשות לבד אבל זקוקה לתמיכה הנפשית והרגשית שם.
אלפי תודות לשי רונן כהנא על שאני יכולה לסמוך עליך והנוכחות שלך העצימה אותי.
ללבנה אגם שאין לי מילים איזה מזל שהיתה את הטעות הקודמת ובזכות זאת הגעת וניגנת לנו מוזיקה כל כך נעימה ושחררת משהו אצלי.
ותודה ענקית לכם. המדהימים.
שבאתם, שהזכרתם לי שאני בדרך הנכונה ולהמשיך להיות בעשייה שלי.
תודה דנה, שבאת פעם שלישית בחצי שנה האחרונה לריטריט שלי והבאת את סימונה (פעם קודמת את אמא) , למשפחת שדה ש-ואו- איזה מעוררי השראה אתם שכולכם באתם, לחיילים המתוקים שהעניקו לליאור מתנת שחרור ריטריט, וכל אחת מכן שהלב שלה קרא לה להגיע.
אין לי מילים.
הודיה עצומה.
Comments