סיפור מרגש ממש

לפני שנה פתחתי מעגל נשים שאיכשהו התקבצו למעגל הזה חמש נשים שהיו סביב נושא ההריון. לידה שקטה, הפלות, טיפולי פוריות, הורות יחידנית...

ואני, מצחיקה שכמותי, חשבתי שאם אוציא את הקלף של בטן הריון מתוך חפיסת הקלפים שאני עובדת איתו, נושא ההריון לא יעלה במעגל. כאילו להעלים משהו כל כך גדול מהחדר מתוך פחד של איך זה יפגוש כל אחת מהנשים. כל כך חששתי שזה יציף משהי ולא אוכל להחזיק את הדבר הזה ובכלל שהמעגל לא יוכל להחזיק את זה. גדול מדיי.

 וברור שהנושא עלה כי מה לעשות, מעגל נשים, ואיך אפשר לא לדבר על מה שיושב עלינו ומעסיק אותנו. ואנחנו, עדות לחיים שלהן ולתהליך שהן עוברות. והאמת- המעגל הזה היה מדהים כל כך.

 שעם הכאב, הקושי, היה כל כך הרבה תמיכה אחת עבור השנייה. עיניים טובות שרואות. רצון שהיא תכנס להריון, רצון שהזוגיות שלה ימשיך, שהטיפולי פוריות יצליחו. יש משהו יפייפה במעגל שמאפשר התבוננות אחרת אחת של השנייה. שיח אחר. פתוח.

והמעגל נגמר ובשבועות האחרונים קיבלתי תמונות של שלושה תינוקות מהממים שנולדו לשלושת הנשים. ואחת שיתפה אותי שהיא סגרה מעגל. שבדיוק הייתה במפגש לאמהות בסטודיו בו קיימו את המעגל ואיזה מדהים איך שבכתה שם על הקושי והתסכול סביב כניסה להריון והנה היא חוזרת לשם עם תינוקת.

ואני בהודיה גדולה לקחת חלק של התבוננות מהצד על מה שכל אחת עוברת ועברה. עדה לחייה. מעודדת מהצד.