הודחתי.

שנים ביקשתי לי שבט נשים.

אחוות אחיות.

חברות נפש.

והודחתי.

האמת- הודחתי כמה פעמים משבטים. מחברויות.

וקנאתי.

קנאתי בחברות שעדיין חברות מהתיכון.

בחברות שעדיין חברות מהצבא.

ואני- נשארתי עם עצמי.

וזה היה אחד הפצעים הכי גדולים שלי.

שלא רוצים אותי.

שיזרקו אותי בסוף.

וליקטתי לי חברות מכל מיני מסגרות.

אחת משם, אחת מכאן.

וכיום- בניתי לי מקדש.

מקדש פנימי.

מקדש אישי.

שטוב לי עם עצמי.

ואני כבר לא מחפשת את השבט- אלא בונה אותו כל פעם מחדש.

יוצרת אותו.

מלקטת נשים מדהימות שמגיעות אלי- וביחד מייצרות את הדבר הזה.

ומבינה שלא צריך הרבה.

ובעיקר- שאני צריכה את עצמי. לצידי.