שבוע שעבר הסתיים מעגל נשים נוסף בהנחייתי. חששתי לקראת המעגל- זה המעגל הגדול ביותר שהיה לי עד כה  (14 משתתפות) והארוך ביותר. האם אצליח לייצר אינטימיות בקבוצה? איך יהיה להן? ועוד מלא חששות. וקרה שאחרי כל מפגש הן היו יצאו ביחד- מה שגרם לעוד יותר חיבור והעמקה והפך את המעגל להרבה מעבר. זה הפך לעוגן בלו"ז וציפייה למפגש הבא. ומה שעוד יותר מרגש זה שהן רוצות להמשיך. אז קבענו עוד 5 מפגשים של העמקה ואני ממש סקרנית מה יעלה. וכיף לי להסתכל על עצמי כמנחה- איזה דרך אני עושה ועשיתי. שזה שאני אסיסטנטית השנה...

בגיל 16 עליתי על מטוס לבדי לקוסטה ריקה לטיול של נוער אמריקאי - שלושה שבועות של טרקים, גלישה וראפטינג. כל כך חיכיתי לטיול הזה. והאמת. היה לי נורא. בכיתי כמעט כל יום. הרגשתי שונה ומשונה. לא קשורה. אבל מה כן? גיליתי את הכוחות שבי. שלמרות שלא טוב לי, אני יכולה. וזה פתח לי עולם שלם של מסוגלות. של התנסויות, של לסמוך על עצמי, שלדעת שאני יכולה ואסתדר. וכיום כשמתקשרות אלי, אני שומעת מלא פחדים למה לא להרשם לריטריטים או מעגלי נשים. "אני לא באה מהעולם הזה" "אין עוד נשים בגילי" "אני באה לבד" אבל מה אם...

בסוף שבוע העברתי ריטריט יומי זוגי למילואימניקים ובנות זוג שלהם מטעם מועצה איזורית מטה אשר. האמת. קצת חששתי איך אני אהיה מול זה. כרווקה כבר 7 שנים שרק מאחלת לזוגיות, אני רואה מולי את מה שאני מבקשת לעצמי ואולי זה מפגיש מדיי. ונשמתי עמוק. גם הייתי מיד אחרי פרידה שכל כך קיוויתי שילך ביננו אז עוד יותר רגישה. ואז קלטתי תוך כדי הריטריט "ואווו!! אני מעניקה מתנה גדולה כל כך לזוגות האלו! של חיבור, של זמן איכות! איזה כיף לי שאני יכולה לחבר בין זוגות ולהעמיק את הקשר בינהם!" ועלה לי אפילו לעשות ריטריט...