רק רציתי להגיד לא רגע! זה לא מה שאת חושבת

"פתחתי את הפייסבוק וקפץ לי הריטריט שלך ואני רוצה להגיד לך שאת השראה עבורי, איזה קפיצה עשית. אני מקנאה מלראות את זה ורוצה ללמוד ממך"

ככה היא הקליטה לי הודעה ואני כולי רוצה להגיד לה אבל רגע!!!! רגע רגע רגע!

יש לי 8 נרשמות לריטריט שבוע הבא ואני לא יודעת אם אכסה את ההוצאות ואם לא אפסיד כסף על ריטריט.

שיש מצבים שאני לא ישנה בלילה מרוב מחשבות על הריטריטים שלי, אם יתמלאו, איך יהיה, אם "אעמוד במבחן שהיה טוב".

שאני רואה אחרות ואחרים וגם בהם מקנאה.

שחמש שנים אני מעבירה ריטריטים ומעגלי נשים ועדיין חוששת לקראת כל דבר כזה ובספקות לגבי עצמי, אם אני "מספיק" טובה, אם הן יקבלו מה שהם רוצים "לקבל".

שכשהתחלתי את המעגלי נשים שלי במשך שנה שלמה היו מגיעות רק 3 נשים אבל המשכתי כי ידעתי שיש לזה ערך.

שכשעזבתי את תל אביב עזבתי גם את המעגלים ושחררתי את זה עד שבמקרה משהי ראתה פוסט שלי מלפני ארבע שנים ושאלה על המעגלים וככה ביחד רקמנו מסגרת ומאז זה התגלגל והיו לי בשנתיים האחרונות מעל 15 מעגלים תהליכים ושאני כל יום בהודיה אליה שיצרה קשר, שבזכותה זה קורה.

שבמשך שנתיים הייתי בחיפוש עצמי ולא היה לי מושג איך אני ממשיכה הלאה בחיים שלי אחרי שמכרתי את הסטודיו שלי. ממה אני מתפרסנת. במה אני עוסקת.

שבחיים לא הייתי מדמיינת שזה יהיה העיסוק שלי ואשכרה "ילך לי" והפחד המתמשך שזה רגעי וזה יאבד וזה זמני אז להנות מזה כל עוד שזה קיים.

פחד כל פעם שאני פותחת מעגל נשים חדש שלא ירשמו, שזה היה פוקס.

אבל איכשהו הדברים קורים.

נרשמים.

נהנים.

אני נהנת.

חוזרים וחוזרות לעוד.