שנים נמנעתי מעבודה עם גברים.

שנים נמנעתי מעבודה עם גברים.

אני זוכרת כשהיה מסיבת סיום צוות לחיילים והוזמנתי למסיבה- הצגתי את עצמי לאחת מבנות הזוג "נעים מאוד, אני עמליה, המדריכת כושר" והחייל המתוק קטע אותי ואמר "את לא היית מדריכת כושר. היית גם המשקית ת"ש, הפ"פית, הפסיכולוגית..."

כשהיה לי את הסטודיו היה שלב שחשבתי להפוך אותו רק לנשים. כל כך נהנתי מעבודה של חיבור נשים לגוף שלהן אבל היה לי קשה לומר לגברים שהתאמנו אצלי שנים וכל כך אהבתי, שימצאו מקום אחר להתאמן בו.

וכשהתחלתי להעביר שיעורי יוגה בבית מאזן, והשיעורים שם מחולקים לגברים ונשים, משהו אחר קרה שם עם הגברים, איזה יכולת להביא רכות ושיח קצת שונה.

ושנה שעברה, כשביקשו ממני להנחות שיעורי מגדר ומיניות לקבוצת גברים אמרתי למנהלת שמרגיש לי מוזר ואולי יותר מתאים שגבר ינחה. והיא התעקשה איתי שדווקא צריך אישה. וזאת הייתה חוויה. איך שהרגישו בנוח להביא פגיעות וכל כך התעניינו להבין את הצד הנשי, הסתקרנו והביאו שאלות כאלה מקסימות ופרגנו כל כך.

וכשגרתי בפרו, הגיעו אלי גברים מהממים, אחרי הצבא, שרק רצו לספוג עוד ממה שיש לריטריטים שלי להציע וזה היה מדהים.

ואני רואה מה קורה במקומות שהם רק לגברים ורק לנשים.

שהשיח אחר.

הורדת שכבות ומסיכות.