פוגשת את כל פחדיי וחששותיי

שותי.

השנה אני הולכת להיות אסיסטנטית בקורס מנחים למגדר ומינ*יות.

זה משהו שאני ממש מחכה לו ומצפה לו.

בשני היה לנו מפגש צוות והייתי כל כך מוצפת בסוף המפגש, בכיתי ובכיתי.

שלא משנה כמה סדנאות עשיתי בתחום- זה עדיין כל כך מפגיש אותי.

שתרגיל אחד, כל כך פשוט, יכול להפעיל אותי.

ואיך אוכל להחזיק את כל זה?

ובכלל- להתחייב לשנה שלמה של הכשרה כשקולות הרקע שלי אומרים: " אבל רגע, מה אם תרצי לטוס? מה אם תמצאי ותרגישי שזהו, הספיק לך.."

ועבודת צוות! איך אני בכלל ניגשת לזה כשכל חיי אני עצמאית (למעט 12 חודשים במצטבר) ואחד הדברים הכי מאתגרים לי זה להיות חברותית ולהיות ביחד ולא אני עם עצמי.

ואולי זה גדול עלי.

וזה ממש מקביל לי עם זוגיות.

הפחד להתחייב, הרצון לקום ולברוח.

לפגוש את החששות, הפחדים שלי.

שיראו אותי, שאוכל להיות בהקשבה לעצמי, להביא את עצמי.

ואני עושה תיקון אל מול עצמי, כל פעם שאני מנחה במכינה קדם צבאית בנושא הזה, והפעם קופצת למים עמוקים יותר, עם כל מה שזה מעלה בי. רוצה, כל כך רוצה, לשבור איזה מחסום שתקוע אצלי.

מחכה ומצפה. מתרגשת וקצת חוששת.