כשביטלתי חתונה כתבתי על זה ברשתות (ובהמשך גם התראיינתי בפאולה ליאון)

כשביטלתי חתונה לפני כמה שנים כתבתי על זה ברשתות.

היה לי חשוב פשוט להניח את זה, לא להסתיר או להתבייש בזה, לנרמל.

איך את ככה משתפת בכזה פתיחות? היא שאלה אותי.

בעבר לא הייתי כזאת שמשתפת. חברות היו מתלוננות שאני לא פתוחה, שאני סגורה. הן היו אומרת לי שאני לא מספיק פעילה ברשתות ובשביל הסטודיו שלי- חייבת להביא נוכחות, לצלם שיעורים ולעלות תוכן.

זה לא עניין אותי- לא ההרגשתי צורך להיות נוכחת ברשתות וזה לא אני בסופו של דבר. למה צריך להראות נוכחות ברשתות? אם לא היה לי עסק, לא הייתי כאן נוכחת.

ומשהו בי השתנה.

הסכים להראות.

להפתח.

והאמת- שכל זה קרה אחרי שעזבתי את הסטודיו שלי.

אולי השלתי ממני אמונות לגבי עצמי שלא משרתים אותי.

אולי הסכמתי פשוט להביא את עצמי, בלי הגדרות ששמתי על עצמי ש "אני לא כזאת".

ועדיין לפעמים אני שואלת למה.

למה להביא את עצמי ולהראות את עצמי?

אני מרגישה שהרשתות החברתיות כל כך לא אמיתיות.

ואני החלטתי עם עצמי שאני מביאה את האמת, את כל כולי, לא מעמידה פנים או מראה רק צד אחד של חיי.

חושפת ומנרמלת.

גם במעגלים ובריטריטים- מביאה את מי שאני. כנה, פתוחה, אמיתית.