לא תמיד הייתי ככה...
- עמליה סינגר
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 1 דקות
לקחתי את עצמי לבד לפסטיבל טראנס במדבר. לא הכרתי שם אף אחד אבל ידעתי שאני פשוט רוצה לרקוד.
לא תמיד הייתי ככה.
אני זוכרת כשהלכתי לריטריט הראשון שלי לפני 8 שנים והייתה שמה משהי שהגיעה לבד ונדהמתי! איך, איך היא עושה את זה?
והנה- קפיצה קדימה בזמן, מצאתי את עצמי גרה במדינה זרה, לבד, לא דוברת את השפה, הולכת למסיבות, סדנאות ואירועים לבד. עושה טרק של 10 ימים לבד, כל האוכל והציוד עלי.
לא מכבה את הרצונות שלי. ההפך. שואלת מה עוד אני רוצה לעשות ועושה את זה.
לא מחכה לאף אחד להגשים את חלומותיי.
ואיזה זכות זה.
לפרוץ את הגבולות ששמנו על עצמנו.
לחוות.
להתנסות.
להסכים לחיות.
והנה אני עכשיו כותבת תוך כדי שאני בשדה תעופה, מחכה לעלות על מטוס, בדרכי להעביר ריטריט ביוון. בחיים לא הייתי מדמיינת שזה מה שאעשה- והנה, זה אשכרה קורה.
איזה זכות.
תגובות