קלטו סיפור

קלטו סיפור.

ישבתי בים עם אחותי וחברה. בדיוק היתה שקיעה ואחת מהן אמרה יאללה מה אנחנו מאחלות לעצמנו?

ואני כולי שבוזה, אומרת תכלס אני רק רוצה למצוא בית והרגשתי מאיושת וחסרת תקווה (אחרי שאני חודשיים בחיפושים וראיתי לפחות 20 בתים מחיפה ועד מכמורת).

ואז אחותי אמרה אוקי תתארי לנו את הבית. ולא יכולתי- הייתי על סף בכי שזה פשוט לא קיים (כמו הגבר שאני הייתי רוצה) אבל נשמתי עמוק, ניסיתי לדמיין כי היא לוחצת עלי לתאר את הבית-

אמרתי.. יש אור, יש גינה.. נעים..

ואז שעה (!!) אחרי חברה אחרת שולחת לי בית שפורסם ואני רק חושבת זה!! את זה אני רוצה!! זה הבית!!

ומיד מתקשרת למי שפרסמה וזהו!

אז יש לי בית. ובעיקר זה היה תזכורת בשבילי לא להתפשר!!!

יותר ממה שיכולתי לבקש לעצמי ולא חשבתי שאמצא-ובכלל קיים-

מתחת לתקציב שהקצבתי, עם גינה, בית פרטי- לא מעל או מתחת לבעלי דירה, חדש, עם אור, ובאיזור שרציתי לגור בו.

לזכור שקיים מה שאנחנו רוצות כי הרגשתי שאני צריכה לשכנע את עצמי פשוט לחתום על משהו ויש לי דרישות של משהו שבכלל לא קיים. אבל לא! זה קיים!

זהו.

סוף סיפור מרגש  

עוברת עוד חודש