לא חשבתי שזה מה שיקרה בריטריט יוון

בדיוק חזרתי מחמישה ימים ריטריט שהעברתי ביוון.

פעם שנייה שאני מעבירה שם ריטריט.

זה מדהים איך שכל פעם שאני מעבירה ריטריט\ מעגלי נשים אני תמיד אומרת למי שמגיעה אלי לבוא עם אפס ציפיות.

והנה, מצאתי את עצמי בציפיות כל כך גבוהות לקראת הריטריט הזה.

שנה שעברה היה פשוט מושלם ורציתי העתק הדבק לאותה החוויה.

ומה עושים עם ציפיות שלא נענות?

שברור שתהיה לי חוויה אחרת, אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, כפי שאמר הפילוסוף היווני הרקליטוס.

הקבוצה שונה, האנרגיה שונה, המזג אוויר שונה, כבר הייתי שם וזה לא חדש וזר לי.

ואיך אפשר לחיות בלי ציפייה? בלי איך שאנחנו רוצים שדברים יראו\ירגישו לנו?

התרגול של אפס ציפיות ומה שיבוא, יבוא?

קצת בהמשך של המייל הקודם ששלחתי, על היותי עדיין רווקה, 7 שנים אחרי שביטלתי חתונה והציפייה שלי אז, שמיד אמצא זוגיות חדשה והציפייה הזאת התנפצה.

ואלי בכלל התרגול זה שחרור, להסכים לתהלך בעולם עם ידיים פתוחות, שאין לנו באמת שליטה על דברים. שאפשר לשים כוונה, בקשה, ואז להסכים להיות עם לב פתוח.

לא יודעת. מה אתם חושבים?