"בגיל 30 אני רץ אחרי הילדים שלי" לחש הבחור לחבר שלו כששמע את גילי.
"בגיל 30 אני רץ אחרי הילדים שלי" לחש הבחור לחבר שלו כששמע את גילי.
המשפט הזה נצרב אצלי כשהגעתי לדרום אמריקה כמתנת יומולדת 30 לעצמי. לכי תגידי לבחור ששלוש שנים אחרי שוב תחזרי לדרום אמריקה ושוב אחרי שלוש שנים תטוסי למזרח לבד, עדיין לא רצה אחרי הילדים שלי.
כן, גם אני חשבתי שבגיל הזה ארוץ אחרי ילדיי.
ברביעי האחרון קיימתי מעגל נשים סביב איפה שחשבתי שאהיה לעומת מציאות חיי.
דיברנו על הפער בין מה שרצינו לעומת מה שבאמת קורה בחיים שלנו ועל היכולת שלנו לקבל את המציאות כפי שהיא.
וזה מדהים אותי הלחץ הסביבתי שמופעל על איך שחיינו "אמורים להראות". שאני לא מספיקה את מה שאני "אמורה כבר להספיק".
אבל כששאלתי אותן, למרות שהמציאות שונה מכפי שחשבת שיהיה, האם את גאה בדרך שלך? פה אחד כולן אמרו כן.
ויש על מה להתגאות.



תגובות